נוע תנוע
לאחרונה התראיינתי לפינה באיזושהי קבוצת פייסבוק (היה כיף! תודה דותן!), והתבקשתי לתת שלושה טיפים מהתחום שלי. על אחד מהם רציתי להרחיב עוד ועוד ועוד, אז אמרתי לעצמי: מזל שיש לי בלוג!
כך המלצתי בראיון:
לחשוב על הדברים במונחים של זרימה ותקיעות. זה לא תמיד עובד (כי לפעמים הבעיה היא אחרת), אבל בלי אבחנה ספציפית זה כלל אצבע לא רע לעזור לעצמך. תנועה עוזרת להניע גם תהליכים בגוף. עצירות? צאי להליכה. תקועה בלופ של אותן מחשבות על הריב עם הבוס כבר שבועיים? צאי להליכה. גם נשימות עוזרות להכניס תנועה לגוף, ספורט הוא לא הדרך היחידה. אוכל חריף למשל גם הוא מניע.
ועכשיו אני יכולה להסביר ולהרחיב.
ברפואה הסינית, אני עובדת עם אנרגיה - צ'י - שזורמת אצלנו בגוף. גם בראייה המערבית יש לנו אנרגיה שזורמת בגוף: לפעמים קוראים לה יחידות ATP, לפעמים חשמל, יש עוד מושגים. אנחנו נקרא לכל אלה בשם צ'י, למרות שיש כמובן הרבה סוגי צ'י שונים. הצ'י צריך לנוע בחופשיות לאורך המרידיאנים (ערוצי אנרגיה), כפי שהדם צריך לנוע בחופשיות לאורך הורידים והעורקים.
כל תנועה מגיעה עם אנרגיה, עם צ'י. ולכל איבר יש צ'י שאמור לזרום בכיוון מסויים, אמור לזרום עם הערוצים שלו. עיטוש למשל, זה צ'י של הריאות שעולה במקום לרדת (ולכן השם אפצ'י: Up-Qi!*). הוא נקרא אצלנו: צ'י מורד.
אז יש צ'י שזורם, צ'י תקין או בריא. יש צ'י מורד, שהוא צ'י שנע בכיוון משובש. ויש צ'י תקוע.
לפעמים כשמשהו משתבש בגוף שלנו (או בנפש, הרפואה הסינית לא מפרידה), הבעיה היא תקיעות של צ'י. זאת לא תמיד הבעיה, ולכן לא תמיד הטיפ הזה מתאים. אבל עד שתגיעו לטיפול ותקבלו אבחנה, שווה לנסות ולבדוק: האם יש לי צ'י תקוע?
רמזים
כאב הוא צ'י תקוע. פתגם סיני עתיק אומר:
不通這痛, 痛則不通
bu tong ze tong, tong ze bu tong
"בלי חסימה אין כאב, בלי כאב אין חסימה."
כעס ותסכול לרוב נובעים מצ'י תקוע. לא תמיד. הם גם לרוב גורמים לתקיעתו ויוצרים לופ, ובכן, מתסכל
- כל מה שמרגיש תקוע במקום: עצירות, אוכל שנעצר בגובה הסרעפת אחרי ארוחה כבדה ולא מתעכל, צירים שלא מתקדמים בשעה ה25 ללידה, כחכוח בלי ליחה וכו'.
אחרי שזיהינו שיש לנו צ'י תקוע בגוף, אפשר לנסות להניע אותו. אני ממליצה לחפש תנועה עדינה, שתאפשר לגוף לווסת את הצ'י בכיוון הנכון.
אז מה אפשר לעשות?
- צ'י גונג הוא דרך מצויינת להניע צ'י, כמו גם כל ספורט אחר. אני לא מפסיקה להתלהב מזה שיש מטופלים שמפסיקים לסבול מעצירויות כשהם מתחילים לעשות הליכות.
- הצעתי קודם אוכל חריף- אני רוצה לתקן עכשיו, לאוכל חרפרף. כרישה, צנונית, נענע, בכיוון הזה. "רגע", תגידו לי, "אז למה בכל מקום מציעים לשתות מים עם לימון?"
- או! יש משהו בחמוץ שיוצר כיווץ שמאפשר הנעה. כמו שאם נכווץ את הפנים חזק חזק (נסו רגע, נו) ונרפה, הן יהיו רפויות יותר משהן היו כשהתחלנו. אז החמוץ הוא טוב, אך במידה. מים עם לימון, לא פלחי לימון בבקשה.
- להוציא מאיתנו דברים שיושבים בפנים, גם זה מניע. זה יכול להיות בכי, או אפילו כתיבה שוטפת שוצפת על פני עמוד-שניים-שלושה.
- להניע תהליכים בחיים שלנו. אתן דוגמה. לפעמים קורה שמתעניינת מתקשרת אליי, ועד שהיא מגיעה לפגישה הראשונה- הבעיה שלה כבר נעלמה. עצם התנועה לעבר טיפול, עצם החיפוש של מדקרת וקביעת התור- כבר הניעו מספיק את הצ'י שלה, שהצליח לווסת את עצמו.
- חום מניע, קור מכווץ. גם כאן, לכו על חימום עדין בלבד.
- הבסיס לכל: נשימות. שאפו אוויר, תדמיינו את התנועה שלו בגוף, איך החמצן נישא לכל תא ותא, נשפו אוויר ודמיינו את התנועה שלו מחוץ לפה. נשימות גם הן מניעות את הצ'י.
לסיכום חשוב לי להבהיר שהצגתי כאן את הדברים בפשטנות. מושגי הצ'י, הזרימה, התנועה והסטגנציה הם מורכבים מאד בפילוסופיה הסינית בכלל וברפואה הסינית בפרט. התקיעות היא לא חזות הכל, יש הרבה אבחנות אפשריות למצבים שתיארתי. תתייחסו לזה רק כאל מה שזה: טיפ בבלוג.
* אל תצטטו אותי! זה לא באמת מקור השם, זה משהו שהמצאתי בשנה א' ללימודים ומאז שכנעתי בו רבים.
